בחדר הייעוצים, כשמתחיל תהליך של ייעוץ זוגי, אנחנו מחלקים אחריות בין בני הזוג.
לכל אחד מבני הזוג יש אחריות אישית לטפל בעצמו פיזית ונפשית-ריגשית. כשאחד מבני הזוג לא מטפל בעצמו ובכל הרבדים, באופן אוטומטי האחריות הופכת להיות האחריות של בן/בת הזוג ושל הזוגיות ואף לוקחת כח מהזוגיות וזה משהו שאנחנו לא יכולים לאפשר שיהיה ברמה המהותית וגם יוכיח את עצמו כפוגע בזוגיות בטווח הקצר והארוך.
לעיתים, מתוך רצון לעזור, אחד מבני הזוג ואפילו שניהם, לוקחים אחריות של הצד השני וגם פה לאורך זמן, זה לא יחזיק מעמד. העומס יגבר וזה רק עניין של זמן עד שייווצר ריחוק מהעצמי ומבן/בת הזוג על כך שליחידה הפרטית אין מקום ומרחב אישי וגם יכול להביא לאורך זמן למשבר אישי וזוגי גם יחד.
לעיתים בני זוג לא רוצים לשתף אחד את השניה בהתמודדויות אישיות כדי לא להעמיס אחד על השני וגם לזה יש השלכה על הזוגיות. כי כשאנחנו לא משתפים במה שאנחנו עוברים, גם פה אנחנו מתרחקים מעצמנו ומבן/בת הזוג והזוגיות נפגעת.
אז נשאלת השאלה, מה המינון הנכון של שיתוף מצד אחד ועזרה מצד שני שמצד אחד כל אחד יוכל לקחת את האחריות האישית שלו, לעזור ולהיעזר ומבלי לקחת אחריות יתר?
כשכל אחד נמצא במודעות של תחזוקה אישית בכל הרבדים ובהתאם גם מטפל בעצמו, זה כשלעצמו כבר עושה שירות אישי ומשותף ובן/בת הזוג הם אינם הכתובת היחידה לעזרה.
'הטיפול האישי' הוא לא רק דרך מטפלים מקצועיים, אלא גם דרך רשת התמיכה שיש מסביב של משפחה וחברים שנותנים את חלקם וכך גם התמיכה מתחלקת בין מס' גורמים וזה בהחלט עוזר לכולם.
בן/בת הזוג צריכים גם להיזהר שלא לקחת על עצמם אחריות טיפולית בלעדית אחד על השני בכל הקשור לעניינים האישיים ובכל הרבדים של בן/בת הזוג וגם כשמקשיבים לאתגר אישי של בן/בת הזוג, חשוב לשאול שאלה מול האתגר -'מה תירצה/תירצי לעשות עם זה?'… עצם השאלה משאיר את האחריות האישית אצל מי שמתמודד איתו וגם כשיש הצעה לעזרה היא תהיה במסגרת כזו שיהיה אפשר להכיל אותה מצד אחד ומצד שני לשאת באחריות האישית לכל מה שיש בתחומי החיים שמעבר לזוגיות.
מציעה לשאול את עצמנו שאלת בסיס כנה -'האם אני לוקח/ת אחריות לתחזוקה האישית שלי בכל הרבדים?'
ובהמשך אם התשובה שיש מקומות שבהם האחריות האישית מוטלת על הצד השני, לשאול את השאלה – 'איפה אני יכול להיות יותר עצמאי ולטפל בעצמי?'
בנוסף, אותו צד שיש לו נטיה לקחת אחריות יתר, מציעה שישאל את עצמו איפה הוא יכול לדבר עם בן/בת הזוג ובאופן הזה להוריד מעליו אחריות שלקח ביתר, להשאיר את האחריות של הצד השני אצלו ובמקומות שנכון, לשתף ולהתחלק עם הצד השני.
משפט לסיכום, כדאי שניקח לתשומת לב, שאחריות יתר, היא חסרת אחריות בסופו של דבר ועם הזמן תתברר גם שאינה נכונה לאף אחד מהצדדים ❤️??
