רגע לפני שאסביר את ההשפעה של שני המושגים האלה על מערכות יחסים וזוגיות, כדאי שנסביר את המושגים עצמם שלעיתים לא תמיד ברורים.
הזדהות היא היכולת של כל אחד מאיתנו לשים את עצמנו בנעליו של הצד השני ולהרגיש 'זהה' למה שהוא מרגיש ולעיתים מתוך תחושת ה'זהות' לנסות להציל אותו ממצבו כאילו הוא מצבנו.
אמפטיה היא היכולת להבין את הצד השני מתוך הקשבה ולהיות שם בשבילו במצבו. לעזור לו לשמור על העצמאות שלו ומבלי לקחת אחריות על מצבו.
אמפטיה היא בעצם הזדהות 'בריאה' עם הצד השני ומתוך שכך גם המועדפת מבין השניים.
אם בהזדהות, כשאדם טובע בבריכה, 'ניכנס' ביחד איתו בניסיון לעזור לו וסביר שגם נטבע ביחד איתו, באמפטיה אנחנו נושיט לו יד ונעזור לו לצאת ממנה ושנינו נצא מזה בשלום 🌈🙏
עצם ההגדרות הנ'ל כבר אפשר להבין שבכל מערכות היחסים שלנו וגם בזוגיות, כדאי שנפעל באמפטיה ופחות בהזדהות.
הזדהות שלרוב גם עשויה להגיע להזדהות יתר עשויה לקחת אחריות על הצד השני בידיעה שאנחנו יודעים יותר טוב ממנו מה נכון לו וכשאנחנו עושים את זה, זה פוגע בעיקרון השיוויוני בגובה עיניים של מערכת היחסים.
סביר להניח שיתפתחו כעסים נצברים במצב כזה, אמירה פנימית ולצד השני שאנחנו לא סומכים עליו שיטפל במצב בעוד שמה שהיינו צריכים לעשות זה לתת עזרה מבלי 'להשתלט' על המצב ואם יש משהו שמפריע לנו סביב המצב באחריות שהמצב מבקש מאיתנו, לדעת להתריא ולסמן גבולות שהיינו רוצים לקבל.
מזמינה אותנו לחשוב בכלל מערכות היחסים שלנו, להתבונן ולשאול את עצמנו איפה אנחנו מזדהים/אמפטיים כלפי הסובבים אותנו?
באיזה מצבים אנחנו מוצאים את עצמנו מזדהים עד כדי 'לוקחים פיקוד' על הסיטואציה ואיך אנחנו יכולים להעמיד גבולות לעצמנו ובתוך מערכות היחסים כדי להישמר ובגבולות האמפטיה.
אם לא נעשה את זה, זה רק עניין של זמן שיתפתח כעס וקונפליקט תקשורתי מורכב וכדאי שנמנע את זה עוד קודם. שנצליח בזה וכמה שיותר 💚🌈🙏
